מומלץ לעבור סיווג כאשר הספורטאי רוצה להתחיל להתחרות בתחרויות מקומיות בארץ.

מומלץ לעבור סיווג בארץ כדי להחליט אם הספורטאי עונה על הקריטריונים של לקוי מתאים ונכות מינימאלית לענף בו הוא מתחרה.

מומלץ לעבור סיווג בארץ כדי להכין את הספורטאי (והמאמן ו/או מנהל המועדון) לפני שהוא  ניגש לסיווג בינלאומי.

הוועד הפראלימפי הבינלאומי הגדיר 10 לקויים על פיהם מסווגים ספורטאים פראלימפים.

הליקויים הם:

הפחתת כוח שרירי: הפחתת כוח שריר או קבוצת שרירים אשר יכולים לגייס או בחלק של גפה או בחלק של הגוף, כתוצאה, לדוגמא, מפגיעת חוט שדרה, ספינה ביפידה או מחלת הפוליו.

הגבלת טווח תנועה מפרקית: טווח תנועה של מפרק אחד או מספר מפרקים מוגבל קבוע, לדוגמא ממחלת ארטרוגריפוסיס. ההגבלה חייבת להיות קבועה ובלתי הפיכה.

חוסר גפה (או חלק ממנו): חוסר מוחלט או חלקית של עצמות ומפרקים כתוצאה מטראומה (תאונת דרכים), מחלה (סרטן) או מלידה.

הבדל אורך רגליים: קיצור עצם ברגל אחת או מלידה או כתוצאה מטראומה.

נמוכי קומה: הפחתת גובה כתוצאה משמיחה אבנורמלית של השלד (גפה עליונה, גפה תחתונה או גו) לדוגמא עקב חוסר הורמון גדילה או מחלה גנטית

טונוס שריר מוגבר: עליה לא נורמאלית של מתח שריר והפחתת יכולת מתיחת שריר כתוצאה מבעיות נוירולוגיות כגון שיתוק מוחין, פגיעת ראש או תרשת נפוצה.

אטקסיה: חוסר קואורדינציה של פעילות השרירים הנובעת מבעיות נוירולוגיות כדון שיתוק מוחין, פגיעת ראש או תרשת נפוצה.

אטטוסיס: תנועות לא רצויות וקושי לשמור על יציבה סימטרית הנובעות מבעיות נוירולוגיות כדון שיתוק מוחין, פגיעת ראש או תרשת נפוצה.

לקוי ראיה: בעיות ראיה כתוצאה מבעיה מבנה העין, פגיעה בעצב הראיה ובפגיעה מוחית הגורמת ללקוי ראיה.

לקוי שכלי: הגבלה בתפקוד השיכלי והתנהגותי המתבטא בבעיות בתפקודים חברתיים, הסתגלות, ומשפיע על היכולת הספורטיבית, בעיות שמתחילות לפני גיל 18.

קיימת רשימה (לא מלאה) של לקויים שאינם מתקבלים בתחרויות של ספורט פראלימפי כגון:

כאב

גמישות יתר

טונוס שריר ירוד

חוסר יציבות מפרקית

בעיות לב-ריאה

חרשות או ליקוי שמיעה

אחרי שכל ענף מגדיר אילו לקויים הם מקבלים, הוא צריך להגדיר מה דרגת הליקוי המינימאלית שהספורטאי חייב להראות כדי שיחשב כמתאים להשתתף בספורט פראלימפי. הספורטאי צריך להראות שהלקוי שלו מספיק חמור כדי להשפיע על היכולת שלו להשתתף בספורט מול אנשים ללא לקויים.

חשוב להדגיש:

• מה שמתקבל כנכות מינימאלית בענף אחד אינו בהכרח נכות מינימאלית בענף אחר
• אין כל קשר בין נכות מינימאלית על פי הגדרתו של ספורט פראלימפי לבין נכות לפי החלטת ביטוח לאומי או משרד הבריאות או משרד הביטחון. יש לא מעט אנשים עם אחוזי נכות מהגופים הנ"ל שאינם עונים על הקריטריונים של נכות מינימאלית בספורט.

על הספורטאי להגיש מסמכים רפואיים המעידים על מחלה או מצב בסיסי הגורמים לאחד הליקויים ברשימה. מומלץ בכל מקרה אפשרי להגיש בדיקות בנוסף למכתבים של רפואיים, כך אין אפשרות לדחות את הטענה שבאמת קיימת מחלה בסיסית או מצב רפואי בסיסי (כגון צילומי ראנטגן, MRI, CT, PET-CT, EMG, MEP, SEP וכו). כל המסמכים הרפואיים חייבים לתמוך בעובדה שהלקוי הינו בלתי הפיך וקבוע.