ענף הרמת הכח מהווה חלק מהמשחקים הפראלימפים ממשחקי טוקיו 1964. באותה עת רק גברים עם פגיעה בעמוד שידרה או שנפגעו מפוליו יכלו להשתתף. החוקים היום מעט שונים מבעבר, ונקבעים על ידי הוועד הפראלימפי הבינלאומי. נכון להיום משתתפים במשחקים ספורטאים קטועי רגל או קטועי שתי רגליים, וספורטאים ממגוון נכויות מוטוריות בפלג הגוף התחתון העומדים ברמת סיווג נכות מינימלית. המטרה היא לבחון את היכולת הפיזית של המתחרים בפלג גוף עליון, תוך שהם מפגינים יכולת ריכוז מאמץ מרבי, בטכניקה נכונה להרמת משקל מקסימלי ממצב שכיבה.
בענף 10 קטגוריות משקל לנשים ו-10 קטגוריות לגברים. קטגוריית המשקל הנמוכה ביותר היא 41 ק"ג לנשים ו-49 לגברים. המתחרה שוכב, רצועה סביב הגפיים התחתונות ומבצע דחיקה. התנועה מתחילה כאשר הבר מוצא מהתושבת, עם או בלי סיוע, בידיים ישרות לחלוטין. הספורטאי מכופף מרפקים ומוריד את המשקולת לכיוון החזה ואז מרים את המשקולת שוב למצב ההתחלתי ובכך מסיים את התנועה.
לספורטאי 3 ניסיונות, הראשון בזמן שקילה והשאר במהלך התחרות, כאשר בכל ניסיון יש להעלות את המשקל. ניסיון רביעי מאושר במטרה לשבור שיא עולמי, אבל אינו תקף לתוצאה הסופית. מנצח אותו ספורטאי הדוחק את המשקל המקסימלי. במקרה של שוויון, מנצח הספורטאי שמשקלו נמוך יותר.
