כפי שידוע לאלו המצויים בענף השחייה הפראלימפית, כלל השחיינים החל מינואר 2018 נדרשים לעבור סיווג חדש בעקבות שינויים בקלסיפיקציה "מבוססת ראיות". למעשה, בשיטה החדשה, מבקשים לסווג את השחיינים על פי מידת ההשפעה שיש למגבלה שלהם על ביצוע הסגנונות השונים. בתקופת שינוי תמיד יש הרבה אי-וודאות והדברים עדיין לא ברורים לחלוטין. למי שמעוניין לדעת את הרקע והמחקר שנעשה כשלב המקדים לשינוי שיטת הסיווג, הנה מאמר של מובילי הביומכניקה בשחייה פראלימפית בעולם, פרופ' ברנדן בורקט – מהנדס ושחיין פראלימפי עטור מדליות בעצמו – ושות', 2018.
המחקר התבסס על תוצאות השחיינים והשחייניות בכל מקצי הגמר במשחקים הפראלימפים בברצלונה, אטלנטה, סידני, בייג'ין ולונדון (בסך הכל נחקרו 2370 זמני מקצים).
תוצאות המחקר והמסקנות העיקריות היו שיש חוסר עקביות (המוביל לאי צדק בתחרות): יש קטגוריות (למשל S2-S4 לבעלי מגבלה קשה יותר) בהן הסיווג מראה שונות קטנה בין השחיינים, לעומת קלאסים שמידת השונות בתוכם היא גדולה מאוד. החוקרים הסיקו שככל הנראה הסיבה לחוסר העקביות בקלאסים הגבוהים נובעת משום שעדיין לא ברורה מהי מידת ההשפעה שיש לכל מגבלה על ביצוע המיומנויות הנדרשות בכל אחד מסגנונות השחייה.
החוקרים גם הביעו דאגה מכך שמדידת הליקוי (או המגבלה) נעשה על ידי חוות דעת אישית סובייקטיבית ולכן יש מקום לביצוע הערכה אובייקטיבית אינסטרומנטאלית כדי לקבוע בבירור מה מידת הליקוי של כל שחיין. על סמך מחקר מקדים זה, החלה להתגבש שיטת הסיווג החדשה.
ובנימה אישית:
ייתכן ואין שיטת סיווג מושלמת, בפרט כשמדובר בענף ספורט מורכב כל כך כמו שחייה (4 סגנונות שונים ומשתתפים בו ספורטאים בעלי כל הליקויים המורשים במשחקים הפראלימפים).
הנחיצות לעשות "סדר בבלגן" ברורה. המורכבות הגדולה היא שמחקר אמפירי יכול לקחת שנים רבות והשטח דורש פתרונות מהירים. אני מאמינה שזהו שלב מעבר ושבעתיד נראה שינויים נוספים, בפרט כשהטכנולוגיה הלבישה תתפתח ותשולב גם היא בתהליך הסיווג.
המעוניינים במאמר המלא מוזמנים לפנות לאסנת.
