ספורטאים – מראיינים ספורטאים לרגל יום הזיכרון

פסקל ברקוביץ ורון הלוי חברים בנבחרת ישראל בקיאקים, ביקשנו מפסקל לראיין את רון על הפציעה ‘בצוק איתן’ והשפעתה עליו כספורטאי פראלימפי.

רון ואני חברים טובים, מתאמנים ונוסעים לתחרויות בחו”ל יחד ואני מאד מקווה שנייצג יחד את ישראל בקייקים באולימפיאדה הבאה, טוקיו 2021.

אם רון איתי, אני רגועה. אני יודעת שהוא שם בשבילי.

נפגשנו לראשונה, אני ורון, בבית חולים אחרי הפציעה שלו במבצע ‘צוק איתן’. באתי לחזק פצועים ולתרום מהניסיון שלי, כספורטאית עלית מאותגרת פיזית כבר יותר מ30 שנה. אבל מול רון, הרגשתי שאני לא עומדת מול פצוע קשה שצריך חיזוקים, אלה מול תופעת טבע, כדור אנרגיה חיובית ונדיבה. רון השלים את הפציעה שלו בצורה מהירה וחכמה. על ההתחלה, הבנתי שמדובר בספורטאי ושאלתי באיזה ספורט הוא התאמן לפני הצבא. רון ענה לי שאין סיכוי שאכיר, כי זה ענף נדיר בארץ… קיאק אולימפי!!!! פרצתי בצחוק כמובן כי אז הייתי כבר אלופת ישראל בקיאקים, בדרך לאולימפיאדת ריו 2016.

שמכירים את רון, אחד הדברים הבולטים, הוא החברות שלו. אין חבר יותר טוב מרון. אבל יש שאלות שלא שאלתי עד היום…

 

פסקל:

“רון, כאשר נפצעת בשטח, פציעה שקטעה לך את הרגל, נפגעו ונהרגו חברים שלא זכו לשרוד.

האם המחשבה הזו עוזרת לך בתחרות, או שאתה מעדיף לא לחשוב על זה?”

 

רון:

“לרוב בתחרויות אני לא מרוכז באירוע שחוויתי בפציעה והחברים שנהרגו, אני נמנע מזה אבל פשוט מאד ממוקד ומרוכז בתחרות, לפעמים המאמן שלי מזכיר לי מאיפה הגעתי ומה חוויתי לעומת איפה אני עכשיו ושארגיש גאה בעצמי וזה תורם לתחושות ביטחון עצמי בימים היותר מלחיצים סביב התחרות.”

 

פסקל:

“אני זוכרת את עצמי מתחרה במנחן במאי 2008 לתחרות קריטריון לאולימפיאדת בייג’ין 2008. אני מכירה טוב את גרמניה, דוברת גרמנית כמעט ברמת שפת אם ועדיין להגיע למנחן ולייצג שם את ישראל, הייתה עבורי חוויה עוצמתית במיוחד. הסיכויים שלי היו קלושים אבל בתחרות, ידעתי שאני פשוט לא יכולה לפשל, שאני חייבת להיות הכי טובה שאני יכולה. יצאתי מגדרי. הצלחתי נגד כל הסיכויים לעלות לפודיום ולקבל קריטריון לאולימפיאדה. אם זה היה קורה במקום אחד, אני לא בטוחה שהייתי מצליחה.

לכן אני רוצה לשאול את רון, אם הוא כבר חווה משהו דומה באחת התחרויות שלו?”

 

רון:

“החוויה הכי מיוחדת שהייתה לי בלבישת מדי נבחרת ישראל הייתה בתחרות שהייתה לנו ביחד באליפות עולם בצ’כיה 2017. הגענו הלילה לעיירת טרזין למלון שלנו, מהר מאד הבנתי שזה איכשהו קשור אלי אבל לקח לי רגע, ביררתי עם המשפחה וסיפרו לי ששם בעיירה היה גטו טרזינשטט ואיך לא, המלון ממוקם בתוך העיירה מוקפת חומה. סבא שלי היה שם בשואה ועבד בבניית מסילת הרכבת שכל בוקר חצינו את מסלולה, בדרך לאתר התחרות. בעיירה היו גם מספר מוזיאונים לזכר השואה והמון מגני דויד בגוגל מפות סביבנו (אתרי מורשת). לאורך כל התחרות המדים קיבלו ערך נוסף של ניצחון והייתי גאה אפילו יותר בלבישת המדים והדגל.”

שתפו
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
הירשמו לניוזלטר שלנו
כתבות נוספות