מחקר שפורסם בשנת 2018, שיתף את הקוראים בהשפעת טכניקות אימון מנטאלי שונות על ביצועי שחקני הטניס שולחן הקוריאנים בתהליך ההכנה למשחקים הפראלימפים בלונדון 2012.
טניס שולחן הוא דוגמה לענף ספורט בו המיומנות היא פתוחה וקצב קבלת ההחלטות בו הוא מהיר ומשתנה מרגע לרגע. מחקרים מראים שענף זה מזמן מצבים רבים בהם רמות החרדה עולות כמו גם הופעתה של חשיבה שלילית, וקשה לשלוט ברגש של השחקן. כתוצאה מכך, טניס שולחן נחשב לענף ספורט בו קשה ביותר לספורטאי לשמור בעקביות על ביצועי שיא.
הספרות מדווחת כי ביטחון עצמי, חשיבה חיובית, והיכולת לשחרר מתח ולשלוט ברגשות הם הגורמים הפסיכולוגיים המרכזיים להם השפעה טובה על הביצועים בטניס שולחן. ספורטאים ברמה עולמית נוטים להפגין לא רק ביצועים פיזיים טובים יותר, אלא גם יכולות שליטה רגשית טובה יותר.
אחת הסיבות העיקריות לכך שיש מחסור במחקר הבוחן אימון מיומנויות פסיכולוגיות Psychological Skill Training בקרב ספורטאים פראלימפים עשויה להיות בשל הקושי לעמוד על הקשר בין השפעת ההכנה המנטאלית לביצועים שלהם בתחרות.
דוגמה לטכניקות אימון מנטאלי פופולריות הן: דיבור עצמי, הדמיה והרפיה המשולבים באופן עקבי בתהליך האימון לצד האימון הפיזי. לדברי הרדי ושות' (2001), דיבור עצמי הוא טכניקה יעילה לשלוט בחרדה. דיבור עצמי יכול לשפר את החשיבה החיובית ולהגדיל את רמת הריכוז. יתר על כן, אימון מנטאלי המשלב דיבור עצמי והדמיה מביא לשיפור בביצועים אצל ספורטאים שאינם פראלימפים.
המשתתפים בהתערבות היו שלושה שחקני טניס שולחן עם פגיעת חוט שדרה (קלאס 2). הנבדקים השתתפו בסך הכל בשמונה פגישות של אימון מנטאלי על פני תקופה של שלושה חודשים. האימון המנטאלי כלל דיבור עצמי, הדמיה, שחזור קוגניטיבי והרפיה.
ההתערבות לוותה בשאלון אסטרטגיית ביצועים אותו מילאו הספורטאים לפני ההתערבות, במהלכה ובסופה. בנוסף נמדדו ההישגים של הספורטאים במשחקים הפראלימפים בלונדון והמשתתפים התבקשו למלא את השאלון גם לאחר המשחקים.
מהשוואת התשובות של לפני ואחרי ההתערבות, עלה כי היה שיפור חיובי בדיבור העצמי, ביכולת השליטה העצמית ויכולת הצבת המטרות של הספורטאים. האלמנט היחיד שלא חל בו שיפור היה יכולת ההרפיה.
מבחינת ההישגים של שלושת הספורטאים במשחקים עצמם: שלושת השחקנים זכו במדליית הארד בקטגוריה הקבוצתית. שחקן 1 זכה במדליית הכסף בקטגוריית יחידים. שחקן 2 הודח בשלב המוקדמות. ספורטאי 3 הודח בשלב רבע הגמר.
ראיונות עומק נערכו עם הספורטאים לאחר המשחקים בלונדון כדי לחקור את השפעת ההתערבות המנטאלית על הביצועים. הספורטאים נשאלו באיזו מידה הם מרגישים שרכשו שליטה במיומנויות המנטאליות שתרגלו, באיזו מידה השפיעה ההכנה המנטאלית על הביצוע במשחקים, ואת היחס והגישה הכללית שלהם כלפי ההתערבות.
ספורטאי 1 החל את ההכנות למשחקים בלונדון כשהוא נוטה לחשיבה שלילית לאחר שחווה כישלון בסידני 2000. עם זאת, בשל ההשפעות של האימון המנטאלי לקראת המשחקים הפראלימפים בלונדון, הוא דיווח שהיה מסוגל לווסת מחשבות שליליות בצורה טובה. הוא ציין כי דיבור עצמי הוא המיומנות היעילה ביותר עבורו והיא שתרמה לתוצאות היוצאות מן הכלל שלו בלונדון 2012 (מדליית כסף בקטגוריית יחיד וארד בקטגוריה הקבוצתית). שני הספורטאים האחרים דיווחו כי הכישורים המנטאליים שלהם השתפרו באופן כללי והיו מאוד מרוצים מהאימון המנטאלי כחלק מההכנה למשחקים בלונדון, אך לצערם הם לא היו מסוגלים לנצל את מלוא היתרונות של כישורים אלה בזמן המשחקים. ספורטאי 3 ציין שלטעמו משך האימון המנטאלי היה קצר מדי.
לסיכום, המחקר הזה הוכיח כי אימון מנטאלי מובנה, המתקיים כחלק משגרת ההכנות לקראת תחרות חשובה, פוטנציאל לסייע לשחקנים להגיע לביצועים טובים. מבין כל הטכניקות שתורגלו, השימוש בדיבור עצמי התגלה כטכניקה הכי אפקטיביות שכן דיבור עצמי יכול לשפר את הריכוז והפנית תשומת הלב לדברים החשובים שקורים בזמן המשחק, כמו גם מאפשר לווסת ולגרש מחשבות שליליות ולייצר מחשבות חיוביות. נדרש מחקר עם יותר משתתפים ומקטגוריות משחק שונות כדי להכליל את התוצאות על כלל אוכלוסיית השחקנים.
ההמלצה שלי היא לשלב גם אצלנו אימונים מנטאליים סיסטמתיים בענפים בהם נדרש ריכוז גבוה לאורך זמן כמו גם בענפים בהם הספורטאי נחשף למצבי תסכול רבים בזמן המשחק. היתרון בקידום מחקרים פסיכולוגיים שמלווים התערבויות מאין אלה זה שהם בודקים בצורה אובייקטיבית את השפעת ההתערבות ומאפשרים התאמה מדויקת של ההכנה העתידית על פי הצרכים האישיים של כל ספורטאי.
Lim TH, Jang CY, O’Sullivan D, Oh H. (2018). Applications of psychological skills training for Paralympic table tennis athletes. J Exerc Rehabil; 14(3): 367–374. Hardy J, Gammage K, Hall C. A descriptive study of athlete self-talk. Sport Psychol. 2001;15:306–318.
