חוקרים מאוסטרליה פרסמו מאמר בנושא: גרר אקטיבי כפרמטר לקביעת הסיווג של שחיינים פראלימפיים. מכיוון ששחייה מתבצעת במים, היכולת להתגבר על הגרר (באופן פעיל וסביל) מהווה מרכיב דומיננטי לטיב הביצוע. סביר להניח כי היכולת לעשות זאת מושפעת מסוג הפגיעה הגופנית וחומרתה.
ראשית נבין מהו גרר. כששחיין בעל מסה מאיץ, כוח הדחף הוא הכוח שגורם לו לנוע קדימה, והוא שווה לכוח שהשחיין עצמו מפעיל על המים כשהוא דוחף אותם אחורה בתנועות השחייה שהוא עושה בידיו וברגליו. מולו פועל כוח הגרר: הכוח שמתנגד להתקדמות השחיין במים.
על השחיינים להתגבר למעשה על שלושה כוחות גרר עיקריים. ראשית ישנו גרר החיכוך: הכוח הנובע ממגע המים בגוף השחיין ופועל בכיוון הנגדי לשחייה. שנית, גרר הלחץ: המים עוברים מסביב לגוף ומתנתקים ממנו רק כשהם מגיעים לרגלים, וכך יוצרים הפרשי לחצים בין החלק הקדמי (הראש) לרגליים. הלחץ הגבוה מלפנים לעומת הלחץ הנמוך מאחור יוצרים כוח שדוחף את השחיין לאחור. לבסוף קיים גרר הגלים: בשעה שהשחיין מתקדם קדימה, חלק מהמים שלפניו נדחפים קדימה ויוצרים מחסום שמפריע לו להמשיך הלאה. בדיוק כמו שספינת מירוץ צריכה להתגבר על הגלים ולעלות עליהם כדי
להמשיך הלאה, כך גם השחיין צריך להתגבר על הגל שלפניו כדי להתקדם.
נכון להיום, הסיווג של השחיינים אינו לוקח בחשבון את ההתגברות על הגרר. וכפי שסברו החוקרים, דווקא התמקדות ביכולת הזו יכולה לתת אינדיקציה טובה להשפעת הליקוי על הביצועים הספורטיביים של השחיין.
מטרת המחקר הייתה לכמת גרר אקטיבי ופסיבי בשחיינים פראלימפיים ולהעריך את חוזק הקשר בין מדדים אלה לסוג הליקוי הגופני, ביצועי השחייה והקלאס שלהם.
שיטה: 72 שחיינים פראלימפיים מאומנים מאוד בקלאסים S1 עד S10 וארבעה עשר שחיינים מאומנים מאוד שאינם בעלי ליקויים נגררו על ידי כננת ממונעת בעוד כוח הגרר נרשם. גרירה פסיבית נמדדה בזרועות שהוחזקו בצד; גרר פעיל נמדד במהלך שחייה בסגנון חופשי בשיטת גרירה בסיוע.
תוצאה: הן הגרר הפעיל והן הגרר הפסיבי היו גבוהים יותר בשחיינים פראלימפיים עם פגיעה עצבית מרכזית (למשל אלו עם שיתוק מוחין) ובעלי פגיעה עצבית-שרירית (למשל ניוון שרירים) מאשר שחיינים ללא מגבלה. התגלה קשר ישיר בין חומרת הפגיעה/המגבלה לגרר שנמדד (מתאם בין הקלאס למידת הגרר), וכן מתאם בין תוצאות שחייה בסגנון חופשי (טיב הביצוע) למידת הגרר. שחיינים פראלימפיים עם ליקויים אנתרופומטריים (קטועים למשל), הראו גרר פעיל ופסיבי דומה לשחיינים שאינם עם מגבלה, והגרר שלהם היה שונה באופן מובהק מזה של השחיינים עם המגבלה הגדולה יותר (בקלאסים נמוכים).
מסקנה: שחיינים פראלימפיים עם ליקויים מוטוריים ועצביים מרכזיים נוטים לייצר גרר פעיל גבוה במהלך שחייה בסגנון חופשי המשפיע על ביצועיהם. מומלץ לשקול אמצעי גרירה כחלק מתהליך הסיווג עבור שחיינים אלו, אך אין צורך לבצע מבדק שכזה לבעלי ליקויים אנתרופומטריים.
Payton, C., Hogarth, L., Burkett, B., Van de Vliet, P., Lewis, S., & Oh, Y. T. (2020). Active Drag as a Criterion for Evidence-based Classification in Para Swimming. Medicine and science in sports and exercise
